העיר הפרברית – הערים הבינוניות ושכונות הקצה של המטרופולין - מאופיינות בצפיפות בינונית בשטח גדול, בתלות ברכב הפרטי, ובעומסי תנועה ממוקדים, ביציאה בבוקר ובחזרה בערב, לפי שעות העבודה.

הפערים בין שעות השיא לבין שעות השפל יוצרים חוסר-יעילות בשימוש בכבישים וחניות. במקביל, הצפיפות הבינונית/הנמוכה ומאפיינים אחרים של העיר הפרברית מקשים על פריסת שירות מיטבי בתחבורה ציבורית, ומקשים על  התושבים לנוע ממקום למקום (ברגל, באופניים ואף בתחבורה מסורתית) בתוך העיר שלהם או ממנה לערים הסמוכות.

פתרונות של תחבורה שיתופית ומקושרת (ובשלב הבא - אוטונומית) יכולים להגדיל את יעילות הנסיעה, לשפר את השירות ולהקטין משמעותית העומסים. הפחתה בצורך ברכב הפרטי יכול ליצור הזדמנויות לשימוש אחר במקומות חניה ובנתיבים באופן זמני (שעות השפל) או קבוע.

כדי לאפשר הזדמנויות אלו, יש צורך לא רק בתשתיות של הסעת-המונים (המקודמות כיום בישראל) אלא גם במספר צעדי אסדרה ויזמות, שיאפשרו פיתוח של קישוריות ב'קילומטר האחרון' של ההגעה הביתה, תחבורה שיתופית יעילה, ותחבורה 

מגוונת למוקדי תעסוקה, מעבר לרכבת.

איך יראה שירות נסיעות שיתופיות בפרברים: נדרש צי גדול ברכבים בינוניים וקטנים, בתפוסה בינונית-נמוכה. הפוטנציאל טמון בקישוריות מהירה למוקדי תעסוקה, אוטובוסים על צירי תנועה מרכזיים ורכבות. הרווחיות בינונית-נמוכה, ולכן צפוי צורך בסובסידיה גבוהה – כדי ליצור שוויון בנגישות ביחס לאזורים אחרים.

הנה כמה מיוזמות 'ננוע' שיסייעו לערים הפרבריות: