המרחב הכפרי מאופיין בפיזור דליל של ישובים , בצפיפות נמוכה, בתלות כמעט מלאה ברכב פרטי ובנסיעות ארוכות. זאת, לצד מעט תנועות בתוך היישובים הנעשות ברגל או בתחבורה זעירה. במרחב שכזה, הטכנולוגיות מאפשרות לנו לשפר משמעותית את התחבורה הציבורית, אך יש קושי להתחרות ברכב הפרטי.

רכבים שיתופיים מתקדמים (וגם בגרסה בסיסית כפי שהתקיימה ומתקיימת למשל בחלק מהקיבוצים), שירותי נסיעות שיתופי ואמצעים נוספים יכולים לשפר מאוד את הנגישות מיישובים אלו תוך הפחתת התלות ברכב הפרטי הוזלת מחיר הנסיעה וקירוב הפריפריה הגיאוגרפית אל המרכז.

שירות שכזה, יכול לאפשר שיפור בשיוויון ובנגישות – הן בתוך המרחב, בין מי שמחזיקים רכב למי שלא, והן בהוזלת עלויות התחבורה של תושבי המרחב ביחס למרכז הארץ. תחבורה חכמה יכולה גם להביא את הנוסעים מהר יותר אל מערך הרכבות – ולקצר משמעותית את זמן הנסיעה לערים מרכזיות ולמוקדי תעסוקה.

הטכנולוגיה הקיימת של תחבורה שיתופית, לפי ביקושים, יכולה להועיל יותר  מאשר התחבורה הציבורית המסורתית באזורים אלו - אך גם היא צריכה דחיפה וסבסוד ממשלתי, כדי להתפתח ולהיטמע.

איך ייראה שירות נסיעות שיתופיות במרחב הכפרי: אין צורך בצי גדול, אך צריך כלי רכב קטנים לנסיעה השיתופית. על כן, עלות התפעול צפויה להיות גבוהה יחסית, אך יעילה יותר מתחבורה ציבורית מסורתית. הרווחיות תהיה בינונית-נמוכה, והסובסידיה הדרושה בינונית-גבוהה.

איך ניתן לעשות זאת? הנה יוזמות 'ננוע' שתומכות בכך: