ידוע לכל, כי יישום של תחבורה חכמה - אוטונומית, חשמלית, מקושרת ושיתופית - בלתי אפשרי בבת-אחת ובאופן מלא בכל רחבי הארץ. הטכנולוגיה, אך בעיקר התשתיות, המרחב הציבורי, מדיניות ומוכנות הציבור עוד לא בשלים דיו למהלך נרחב שכזה.

לאור זאת, מוצע ליצור תכנית אב לאומית, המעגנת סדרי עדיפויות ומאתרת את האזורים העירוניים המתאימים ביותר בהם ניתן להתחיל את השינוי. יש לגבש כבר עכשיו, תכנית אב המתווה את הקריטריונים להגדרה וקביעה של תחומי "אזורי תנועה חכמה" באותם אזורים פוטנציאלים העונים לקריטריונים האלו.

במסגרת זו, יש לפתח כלים ואמות מידה לזיהוי הערך-המוסף של הטמעת התנועה החכמה באזור מסוים, כדי לקבוע את כדאיות ההשקעה הנדרשת בפיתוחו.

איתור האזורים יכול להיעשות,  בין היתר, על סמך צירוף של אמות המידה הבאות:

• אזורים בהם קיים קושי לספק שירות הולם של תחבורה ציבורית (לדוגמא, אזורים מרוחקים מתחנות רכבת או רק"ל).

• אזורים הקרובים למרכזים תחבורתיים, אך ההגעה אליהם לא אפשרית או נוחה ללא רכב פרטי.

• אזורים הסובלים מגודש, בדגש על היציאה והכניסה לאזור.

• אזורים צפופים, בהם ישנה היתכנות גבוהה ליישום והטמעה של טכנולוגיות חכמות לצד תועלת גבוהה לציבור.

• אזורים בהם רשת הרחובות אינה מתאימה להפעלה מיטבית של קווי תחבורה ציבורית, בין אם בשל מבנה הרשת (למשל מבנה 'עץ' במקום 'רשת') ובין אם בשל רוחב מוגבל.

מזעור קריאה <<